הרבה פעמים אני רואה את ה"ניסים" שקורים למטופלים שלי, לאחר טיפול באמצעות ריפוי התחברות מחדש ומחייכת לעצמי. זה קרה כשכאבים בכתף של מטופל נעלמו מיד עם רדתו מממיטת הטיפולים.  זה קרה כשנער אשר סבל מבעיית קשב וריכוז, יוצא מחדר הטיפולים, ובשעה שממתין לאימו בחדר הסמוך, פותח ספר וקורא – מה שלא עשה מעולם. זה קורה כשאישה הסובלת מבעיית אגן, רגליים לא שוות וצליעה, מספרת שאחרי הטיפול נעלמה בעיה שהיא סבלה כל חייה.

תמיד האמנתי, שלמרות שאני עוזרת לאנשים להתרפא, "הסנדלר הולך יחף".  ואמונה זו חזרה והצדיקה את עצמה. כמו כולם אני לא מושלמת גם אם לפעמים אני חושבת שאני כזו, וכמו לכולם – יש לי פגמים ואתגרים בחיים.

הפציעה

האתגר האחרון שעמדתי בו קרה ביום הולדתה של בתי בתאריך ה 14.7 השנה (2009), החלטנו לחגוג לה יומולדת אקסטרים ברכיבה על סוסים. אני קיבלתי סוסה מאולפת, שקטה ורגועה – בדיוק כמו הסוסות של בנותיי.

לאחר כ 30 דקות של רכיבה נינוחה, שקטה ורגועה באווירה טבעית ופסטורלית כשהכל ירוק מסביבנו, הסוסה שלי החליטה לפצוח במירוץ עם חברתה הסוסה עליה רכבה בתי, ועברה בשניות מועטות ממהירות של 0 למהירות של 100 קילומטר לדקה,

עבור המביט מהצד מדובר היה במחזה מגוחך: רגליי התנופפו באווירף התנדנדתי מצד לצד בניסיון לשמור על שיווי משקל, ובלבי תפילה שהסוסה תעצור, ושהסוסה של הבת שלי לא תפיל אותה – בעודי מנסה להסיט את הסוסה מהשביל אל מקום בו לא תוכל לרוץ ותעצור.

להקלתי הרבה הסוסה אכן עצרה באותה מהירות בה החלה לרוץ ואני בחוסר חינניות עפתי הצידה, נחתתי על היד שלי ושברתי אותה במפרק.

הפינוי והטיפול הראשוני

מייד פינו אותי לחדר מיון, שם שמתי לב שאני חסרת תחושה בכף היד וכי האצבעות שלי חסרות יכולת תנועה ולהתיישר. הן היו רדומות מאוד עם הרגשת נמלול חזקה, ניסיתי לטפל בעצמי אולם היה לי מאוד קשה להיות במצב "נקי" כלפי עצמי בלי כוונה וציפיות.

בבית החולים, כשהמתנתי מחוץ לחדר המיון הגיע יעקב, בן זוגי ומייד התחיל לטפל בי, באמצעות תדרי התחברות מחדש, כחצי שעה לאחר מכן כאשר נכנסנו לחדר המיון כבר חזרה לי התנועה לאצבעות יד שמאל אולם הכאבים בזרוע נמשכו.

הצילומים עברו עלי קשה וכואב, ובחדר המיון לאחר התייעצות בין שני אורטופדים נקבע שיש לי שבר במפרק וגיבסו אותי.

הנס

יומיים לאחר מכן שימשתי כעוזרת הוראה בסמינר התחברות מחדש של ד"ר אריק פרל בגני התערוכה בתל אביב. במהלך הכנס טיפלו בי כל עוזרי ההוראה מחו"ל, מתנדבים מישראל ואפילו ד"ר אריק פרל טיפל בי כ 5 דקות, מחוץ לחדר בו התבצע הסמינר.

בערב כשחזרנו הביתה הרגשתי שהיד כבר בסדר, אולם השעה הייתה מאוחרת מדי מכדי ללכת לחדר מיון, בבוקר למחרת הלכתי לחדר מיון ושם הורידו לי את הגבס, ושוב צילמו לי את היד וכמו שהרגשתי לא היה שבר במפרק, האורטופד שבדק את הצילומים אמר לי שכנראה הייתה טעות בצילומים הקודמים ואין לי עכשיו שבר, וזאת למרות שבצילומים רואים קו של שבר שאוחה ורסיסי עצם המצביעים על שבר.

בחודש הראשון לאחר האירוע הייתי קצת מוגבלת בתנועה וסבלתי מכאבים בעיקר כי המקומות החבולים ביד החליפו  צבעים מאדום לסגול לכחול לירוק לצהוב לורוד ממש קשת שלמה, ובנוסף מיום ליום חזרה לי יכולת התנועה ליד.

בעיקרון, לאחר הסרת גבס, הפרוטוקול של קופת החולים אומר להפנות לפיזיותרפיה שם מילאתי שאלון ממוחשב לגבי המגבלות שהיו לי ועשו לי כ 10 דקות פיזיותרפיה כ 4 פעמים בסה"כ, בפעם החמישית כבר אמרו לי שאין צורך לטפל או שאגיע שוב כי טווחי התנועה שלי הגיעו ל 100% ואין לי שום בעיה קלינית ביד, דבר שהקדים את התחזיות הממוחשבות של השאלון שעניתי עליו כשבועיים לאחר השבר ב 7 חודשים.

זה הנס האישי שלי – החלמה משבר ביומיים במקום 6 שבועות

פוסטים קשורים: